נשים כמוני פעם היו שורפים על המוקד

  חזרתי מתנדנדת לדירה. אחרי דקה היא התקשרה, לחשה "נהניתי...", האם הרגשתי אשמה? לא. אפילו לא קרובה לזה. אולי כאן טמונה הבעיה.

-

החבר הברמן שלה התעלק עלייה לאורך כל הערב, בחור בשם גיא הזמין אותי ליותר מדי צ'ייסרים של משהו ממש חזק, שאל אותי מתי הוא יכול להתקשר.
- מתי אתה רוצה?
- מחר.
- אז מחר.

בשלב מסויים שני הגברים הניחו לנו 'לדבר'. היד שלה כבר ליטפה את הגב שלי ואני כבר הייתי שיכורה לחלוטין. שאלה אותי אם אי פעם בגדתי. 
חייכתי. 
- את באמת דומה לדמות ההיא, אם כך. ניזונה מפלירטוטים וגם לא יכולה לדחות סיפוקים.

והנה אסמס מבת הזוג שאומרת שהיא מתגעגעת ורוצה להפשיט אותי כשהיא תחזור מהטירונות. אני לא משיבה. משלמת את החשבון ואנחנו עושות את דרכינו החוצה. בלי ידיים, גם בלי מבט. יושבות ברכב, היא רוצה להירגע.
קונה מים וסיגריות, ממלמלת משהו על העיניים היפות שלי ולפני שהספקתי לאמר תודה היא כבר תופסת אותי ומושכת אלייה. מנשקת לא רע, הכי סקסית שהייתי איתה עד היום. פתאום היא לוחשת,
- כמות הזיונים שהיו לי במגרש הזה...
- תוסיפי כאן שלט עם אוניברסיטת ת"א / בן גוריון ואנחנו באותה עמדה.

הרבה זמן עבר מאז שאיבדתי שליטה מוחלטת. הידיים שלי כבר היו מתחת לסריג שלה, היא רזה בצורה די הזויה. אני מעבירה יד על הפופיק והיא מצטמררת, נזכרתי שבתחילת הערב היא אמרה שהיא רגישה שם במיוחד. ואז כבר הגיע הדיבור המלוכלך שריסנתי די הרבה זמן בגלל האקסית שלי, שכחתי כמה טובה אני בזה והיא כבר נאנחת לי באוזן. אני מרימה אותה והיא מתיישבת מעליי, הרכב שלה, איכשהו, מספיק גדול גם בשביל זה. מורידה את הג'ינס שלה והיא את המכנס שלי.

-

"בחיים לא זיינו אותי כמו שאת זיינת," היא מדליקה סיגריה ואני לא יכולה להשיב לה את אותו הדבר.
"איך אני מגיעה לדירה שלך?", ולא היה לי מושג איך להתחיל להסביר. ככה זה כשאתה שיכור באבן גבירול.
הברמן החזיר אותי כי הוא גר לידי ובדרך נדנד לי על כמה שהוא דלוק עלייה (אני בהחלט יכולה להבין למה), ועכשיו הוא מקנא.

-

אני מסובבת את המפתח, נכנסת לחדר הריק ונופלת על הרצפה כשאני מנסה להוריד מעליי את הבגדים. מקבלת עוד אסמס מבת הזוג וזורקת את הפלאפון על המיטה.
ואולי אני באמת חסרת תקנה, ויש דברים שלא משתנים.