לילה ויום ולילה

 נתיב ואני נפגשנו, סוף סוף, אחרי חודש בו היינו רחוקים מדי גיאוגרפית.

הוא חתם על החוזה שלו, עוד שישה שבועות אחתום אני על שלי. הלכנו למועדון הבית, הוא מתקש לעצור את עצמו אבל מכניס לראשו שהוא תפוס עכשיו.

אני, לעומת זאת, חוגגת את הרווקות המחודשת שלי.

הזמנתי ויסקי שעשה את העבודה מהר מאד. הסתכלנו סביב, אין אחת מספיק ראויה. מתוך הצורך לגוון, חתכנו לפלורנטין.

החברה הנוספת שהייתה איתנו שללה פאב אחר פאב ובשלב מסויים החליטה שהיא זזה הביתה. חזרנו לאותו המקום, הפעם הוא כבר היה מלא. בכניסה לשירותים מישהי עוצרת אותי בגופה ואני מבהירה שאני לא מעוניינת. 

המתנתי שנתיב יסיים, וכשסיים יצאתי החוצה. עוד בחורה נתקלה בי.

"בלתי יאומן, מה שאת עושה לנשים..."

צחקתי במבוכה מטורפת. "אתה מלטף לי את האגו יותר ממה שנדרש, יקירי."

אנחנו זזים לרחבה ואיזו שחרחורת מנסה לתפוס את תשומת ליבי, היא נראית לי מוכרת. אני מחייכת לנתיב ותוך כדי צעד הזוי לוחשת לו שזו בחורת ה"עייף, מסטול, חרמן."

אחרי כמה דקות בהם הישבן היקר שלי זכה לליטופים בלתי מתקבלים על הדעת, נתיב שם עליי את הצעיף שלי והתכוננו לעזיבה דרמטית. 

השחרחורת עוצרת אותי לרגע, "מה, כבר הולכת?"

התקרבתי אלייה וצעקתי, "קרן, נכון?"

"איך את יודעת?"

"היה לנו איזה עניין פה על הקיר של מרלין מונרו..."

דווקא יפה, זכרתי אותה אחרת.

"את חברה של דנה! היית איתה בצבא... מצטער שלא זכרתי, הייתי כזה מסטול..."

היא שמה את ידייה על מותניי, גיחכתי ואמרתי שזה בסדר, המשך לילה טוב.

יכולתי לקלוט את מבטה ההמום גם כמה מטרים אחרי שנתיב ואני יצאנו. 

"חשבתי שרצית זיון להלילה..."

"אני מעדיפה נשים שמדברות בלשון נקבה."

אז חיפשנו המלצות, הלכנו לכל אורך נחלת בנימין וליד בית קפה המבט של נתיב ושלי חקר בחורה עם שמלה קצרה שחורה.

באותו הרגע עוצר אותנו בחור בהתקף מנצ'יס מבהיל.

"אחי!", הוא צעק ועצר את נתיב.

"אני הומו, אז לא, לא הסתכלתי על חברה שלך." 

"גם אני הומו! תגיד... חברה שלך כאן, המהממת, זורמת לאבן גבירול?"

נתיב צוחק ומציע לו לשאול אותי. אני מתעניינת מה כבר יש באבן גבירול בשעה כזו.

התיישבנו מולו ומול החבר שלו (שכבר הספיק לסיים שני המבורגרים לפחות).

"אי פעם הרגשת חוסר מגע? אי פעם הסנפת אהבה? אי פעם טעמת..." (בשלב הזה הוא דחס עוד כמה פרנצ'פרייז לפה).

"לא יודעת, אבל אני רוצה לקחת את מה שאתה לקחת."

"חשיש ווויסקי," הוא עונה.

"חשיש עשה אותך ככה? לא קונה את זה."

"הוויסקי! ואולי עוד איזה משהו. את כזו יפה."

"ולסבית."

הוא טען שהוא לא קונה את זה ואני כבר הרבה פחות משועשעת מהמבט הקריפי שלו. נתיב ואני התחלנו ללכת בזמן שהוא צועק "אהבה, בייבי, אהבה" (או משהו בסגנון).

אחרי חתיכת הליכה לכיוון ההפוך וחזור, הגענו ללייקה. פותח את הדלת הומו מזדקן שתוהה בני כמה אנחנו.

"טוב, עשרים זה מתחת לממוצע, אבל אתם יפים..."

כמות הבוסטים לאגו בלילה אחד.

נתיב פוגש ידיד, אחד היחצנים של לבונטין שמתעקש שנלך למסיבה של הערב ותו"כ גם מתעקש שאין סיכוי שאני לסבית, זה נוגד את החוקים פלוס מדובר בבזבוז.

אני מזמינה בירה שמתגלה כגרועה במיוחד ואחרי דקה מעדיפה לזוז, אך לא לפני הג'וינט שנתיב מסדר מהלסבית שרוקדת מולנו.

אז הסתובבנו עוד קצת, אכלתי יוגורט, חיפשנו מונית עבורי. חיבוק אוהב מבשר לנו שכבר ארבע בבוקר וזהו סוף הערב.

אני עולה למונית. בדרך הנהג שואל אותי אם הוא יכול לעצור לבחורה בדרך. אני לא ממהרת לשום מקום, ושנינו מבסוטים כשהיא אומרת לו שהיא צריכה גם כן לרמת גן, איזור ביאליק.

הוא כבר מתעניין האם הבחור ההוא חבר שלי, ואני מסבירה לו שיש לו חבר. הוא מצקצק, "כמה חבל".

הבחורה ממשיכה לשתוק לאורך כל הנסיעה. הנהג עוצר ושתינו יורדות, הולכות לאותו הכיוון.

היא מסתכלת עליי לשנייה או שתיים.

"ג'ני, אגב."

"רייצ'ל."

"אז רגע, את גרה קרוב?"